פסק-דין בתיק עת"מ 806/07

1.      עניינה של העתירה בהחלטת המשיב לדחות את בקשתה של העותרת להשבת תושבותה ולרשום את ילדיה, הם העותרים 2-4, במרשם האוכלוסין.

2.      העותרת ילידת 1971, הייתה תושבת ישראל. בשנת 1987 נישאה העותרת לאזרח אמריקאי. בסמוך לאחר נישואיה עזבה העותרת את ישראל לארה"ב, שם היא קיימה חיי משפחה, ילדה את שלושת ילדיה, הם העותרים 2-4, ואף קיבלה, היא וילדיה, אזרחות אמריקאית. בשנת 98' חזרה העותרת יחד עם ילדיה לישראל, לאחר שהטעתה את בעלה, הבטיחה לו שהיא נוסעת לישראל לביקור בלבד, וכך, כדבריה, " הערימה עליו ונשארה כאן מיום 24.6.98 ועד היום". לאחר שובה לישראל יזמה העותרת, לטענתה, הליך גירושין ובשנת 2005 התגרשה מבעלה וקבלה צו מבית הדין השרעי לפיו ילדיה, העותרים 2-4, יהיו בחזקתה. לטענת העותרת, במסגרת הסכם הגירושין היא ויתרה על כל זכויותיה, לרבות מזונות וזאת בתנאי שהילדים יישארו בחזקתה. אף שהעותרת שבה לארץ עוד בשנת 1998, רק בשנת 2003 היא פנתה למשיב בבקשה להסדיר את מעמדה בישראל.

ביום 19.4.05 הודיע המשיב לעותרת כי תושבותה פקעה. לאור הודעה זו הגישה העותרת עתירה לבימ"ש זה, שבעקבותיה הסכים המשיב לזמן את העותרת לשימוע שלאחריו יועלה עניינה בוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים. ביום 19.9.06 החליטה הוועדה הבין משרדית לסרב לבקשה. החלטה זו אומצה ע"י מנהל מינהל האוכלוסין בזו הלשון:"הבקשה נידונה ע"י הוועדה הגב' רכשה במהלך השנים אזרחות אחרת (ארה"ב), לא שהתה בארץ כ- 7 שנים, תושבותה הופקעה כחוק, ואין טעמים הומניטאריים לבקשה המצדיקים מעמד". העותרת הגישה עתירה גם נגד החלטה זו, במסגרתה הוסכם על הצדדים כי העניין יחזור לבחינה נוספת של הוועדה הבין משרדית וזאת לאחר שייערך לעותרת שימוע נוסף וכל הנתונים ייבחנו מחדש. ביום 17.6.07 חזרה הוועדה ודחתה את הבקשה. בהחלטה נקבע: "התיק הובא לדיון חוזר בוועדה בצירוף שימוע בכתב של העותרת, בהתאם להחלטת ביהמ"ש. מבדיקת טענותיה עולה כי תושבותה פקעה כדין מאחר ולא שהתה בארץ כ- 7 שנים, נישאה לאזרח ארה"ב ובכך גם רכשה אזרחות ארה"ב. בהתייחס לשאר טענותיה בשימוע, לא נמצאו טעמים הומניטאריים מספיקים לבקשתה, טענותיה לא נתמכו במסמכים ו/או הוכחות התומכות בטענותיה. טענותיה מתייחסות למעשיה משיקוליה האישיים במהלך השנים, מתוך בחירה והסכמה, ועל כן בקשתה למעמד מטעמים הומניטאריים מסורבת". כנגד החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית שהיא העתירה השלישית אשר מוגשת ע"י העותרת בעניין זה.

3.      העותרת טוענת, ראשית כי תושבותה בישראל לא פקעה. זאת, לטענתה, מהטעם ששהייתה של העותרת בארה"ב נכפתה עליה בהיותה קטינה אשר נישאה לבעלה, שהיה בן דוד של אביה, בעל כורחה, בלא ששאלו את פיה, ובלי יכולת להתנגד. העותרת מוסיפה, שהמעבר לארה"ב נבע גם ממדיניותו של המשיב, אשר אותה עת לא אפשר לנשים ירושלמיות להגיש בקשות אחמ"ש עבור בני זוג, מדיניות אשר מאוחר יותר שונתה ע"י המשיב. משך כל תקופת שהותה בארה"ב, טוענת העותרת, חייה היו בלתי נסבלים, כשבעלה היה מאיים עליה, מקלל אותה ומכה אותה, והיא לא התלוננה במשטרה רק בשל פחדה מבעלה. לגרסתה של העותרת, היא גם לא ביקשה לקבל את האזרחות האמריקאית, והיה זה בעלה אשר הגיש את הבקשה לקבלת האזרחות. העותרת מוסיפה, כי היא רצתה כל העת לחזור לישראל, אך בעלה לא הרשה לה לשוב לארץ ואיים שאם תעשה זאת ייקח ממנה את ילדיה. בנסיבות אלה, נטען, העותרת אף פעם לא ניתקה את זיקתה לישראל ולא שינתה את מרכז חייה, אשר נותר, כפי שהיה מאז לידתה, בישראל. בכל מקרה, מוסיפה העותרת וטוענת, בנסיבות עזיבתה את ארה"ב, לאור העובדה כי לפחות מאז חזרתה לישראל, בשנת 1998, מרכז חייה של העותרת וילדיה הוא בישראל, בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה ובכך שכיום אין לעותרת קרוב או מכר בארה"ב ואין לה, כטענתה, "כל סיבה או עילה לחיות בארה"ב", היה על המשיב להיעתר לבקשתה וליתן לה מעמד קבע בישראל. העותרת מוסיפה וטוענת שהמשיב לא אפשר לה להישמע בפניו בעל-פה ובכך פגע בזכות הטיעון שלה.

4.      המשיב טוען, מנגד, כי לאור העתקת מקום מגוריה של העותרת לארה"ב, שהייתה שם משנת 1987 ועד לשנת 1998, קבלת האזרחות האמריקאית ולידת ילדיה, שגם הם אזרחים אמריקאים, תושבותה של העותרת פקעה. בנסיבות אלה, טוען המשיב, אין מקום להתערב בהחלטתו לפיה אין טעמים הומניטאריים המחייבים ליתן לעותרת וילדיה מעמד בישראל. המשיב מוסיף, כי מקרה מעין זה שבו, בעקבות פירוק התא המשפחתי של מי שעזב את ישראל ותושבותו פקעה מבקש האחרון להשיב לו את מעמדו, הוא מקרה שכיח, אך עמדתו היא שבנסיבות אלו אין כדי להצדיק את השבת המעמד.

5.      שאלה ראשונה המתעוררת בעתירה זו היא האם תושבותה של העותרת בישראל אכן פקעה? בנסיבות המקרה, משהעותרת עזבה את ישראל לארה"ב יחד עם בעלה, קיבלה אזרחות אמריקאית, קיימה בארה"ב חיי משפחה משך 11 שנים, שם היא גם ילדה את ילדיה שאף הם אזרחים אמריקאים, קמה נגד העותרת, על פי תקנה 11א(ג) לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, חזקת השתקעות. העותרת לא הפריכה חזקה זו. אף אם אקבל את טענותיה של העותרת כי השהות בארה"ב נכפתה עליה מתוקף הנסיבות ומשך כל השנים היא רצתה לחזור לישראל, דבר שלא התאפשר לה בשל התנגדותו של בעלה, "המבחן המכריע [בשאלת קיומו של מרכז חיים] הינו מציאות החיים, כפי שהתרחשה הלכה למעשה" (בג"ץ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה, פ"ד מב(2) 424, 433). בנסיבות אלה, צדק המשיב משקבע שהרישיון לישיבת קבע בישראל של העותרת פקע.

6.      שאלה  אחרת היא האם בנסיבות אלה המשיב היה חייב להחזיר לעותרת את הרישיון לישיבת קבע בישראל. בעניין זה אני מוכן לצאת מההנחה שכל טענותיה של העותרת הן אמת. היינו, כי חייה בארה"ב חיי סבל, כי מסיבה זו היא עזבה את בעלה ושבה לארץ יחד עם ילדיה וכיום אין לה בארה"ב קרוב או מכר ואין לה "כל סיבה או עילה לחיות בארה"ב".

7.      עם זאת, לעותרת אין זכות קנויה לרכישת מעמד בישראל, ומתן מעמד נתון, לפי חוק הכניסה לישראל, בידי שר הפנים. שר הפנים, על פי מדיניות לפיה הוא נוהג זה מכבר, אמנם מוכן, בעקרון, להעניק מעמד בישראל משיקולים הומניטאריים, אך זאת רק בהתקיים מקרים חריגים מיוחדים. מדיניות זו של שר הפנים אושרה על ידי בית המשפט העליון (בג"ץ 1689/94 הררי ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 19-20). מסיבה זו, "גם עתירות שעוררו בעיות הומניטאריות לא קלות נדחו בעבר על ידי בית משפט זה [העליון]. זאת, על רקע מדיניותו של שר הפנים, שאשרה על ידי בית משפט זה פעמים רבות, 'שלא להעניק אשרות לישיבת קבע לזרים, אלא במקרים חריגים, בהם קיימים שיקולים מיוחדים'" (בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים, לא פורסם, 18.7.2005). כך, למשל, בעניין שנדון בבג"ץ 8093/03 ארטמייב נ' שר הפנים, פ"ד נא(1)15, 19, נדחתה עתירה של עותר כבן 30, יליד אוזבקיסטאן, שאמו זכתה לאזרחות ישראלית מכוח שבות, למרות טענתו כי הוא אדם בודד, את אביו אינו מכיר, ולא נותרו לו כל קרובים או מכרים זולת אמו, החיה בישראל, וחרף חששות שהעלה מפני שיבתו לאוזבקיסטאן, שבה שורר לדבריו משטר לאומני נוקשה.   

8.      גם המקרה שלפנינו אינו מקרה קל מבחינה הומניטארית. עם זאת, כפי שמסביר המשיב, אין מדובר במקרה בודד, שכן קיימים מקרים רבים בהם, בעקבות פירוק התא המשפחתי של מי שעזב את ישראל ותושבותו פקעה, מבקש האחרון להשיב לו את מעמדו, ולעמדת המשיב נסיבות כאלה, אינן מצדיקות את השבת המעמד ומתן רישיון לישיבת קבע בישראל. קביעת המדיניות בנושא זה והתוויית קו פרשת המים בין מקרים הומניטאריים קשים המצדיקים מתן רישיון לישיבת קבע בישראל לבין מקרים הומניטאריים אחרים, גם הם לא קלים, שאינם מצדיקים מתן רישיון כזה, היא משימה קשה. לעניין זה כבר נקבע כי "מטיבה של מדיניות כזו, שהתויית הקו התוחם את גבולותיה קשה היא. כל מקרה לעצמו הוא עולם ומלואו, והכללתו בגדר המדיניות הכללית פוגעת בציפיותיו, תקוותיו ורגשותיו של כל מבקש" (בג"ץ 3403/97 אנקין נ' שר הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525-526), מכל מקום, שיקול הדעת בעניין זה נמסר על ידי המחוקק למשיב ולא לבית המשפט. לפיכך, לאור מדיניותו של המשיב בנושא זה שאושרה, כפי שכבר נאמר, על ידי בית המשפט, איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב במקרה זה.

9.      התוצאה היא שהעתירה נדחית.

בנסיבות העניין , אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ג בסיון, תשס"ח (16 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין.

                                                                                 ___________

י' עדיאל, סגן נשיא

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: